<h1>תוספות רבינו פרץ — פסחים</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[פסחים ל"ג ע"א] גמר חטא חטא מתרומה. אבל רבנן לא סברי הך היקישא, ותימה דהא אמרי' מהך היקישא הרבה דברים וא"כ היכי מצינן למימר דרבנן לא סברי הך היקישא, וי"ל דהא דרבנן לא סברי הך היקישא היינו דוקא לענין מיתה משום דגלי קרא ומתו בו ולא במעילה, אבל לגבי שאר דברים כגון עיקר מילי דמעילה דחשיב (פ"ק) [פ"ה] דמעילה [י"ח ע"ב] אה"נ דסברי שפיר הך היקישא, ואזהרה נמי ילפינן גבי מעילה מהך היקישא דמה אכילת תרומה הזהיר דכתיב וכל זר לא יאכל קדש אף הנאת קדש דמעילה הזהיר. ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית, וקשה דמשמע הך היקישא דקא' הכא ומינה לא יהא אלא (דר') [כר'] הא כרבנן נמי אתיא [ד]הא רבנן נמי סברי שפיר הך היקישא לענין שאר דברים, וי"ל דאליבא דרבנן מצי למימר דכיון דלא סבר[י] הך היקישא לענין מיתה ה"נ לא סבר[י] לענין כזית.
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים מ"ב ע"א] לאמר לימד שכל הפרשה כולה בלאו נאמרה, וא"ת וכי בכל מקום שנאמר לאמר נאמר הכי, וי"ל דלא אמרי' הכי אלא דוקא היכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה כמו בפסח כי אם צלי אש וכגון גבי המתפיס תמימים וכו' דכתיב אותו.
[פסחים כ"ד ע"א] דאי מדר' אלעזר דאמר אין לוקין על לאו שבכללות, והק' הר"ר אליעזר ממיינץ דהא בפ' אילו הן הלוקין [מכות י"ג ע"א] תנן הנותר והפיגול, ואמאי יהא [לוקה] הא לאו דידיה לאו שבכללות דהא נותר כת' בהאי קרא דמייתי הכא וחשיב ליה הכא לאו שבכללות, וא"כ היכי קאמר במ' מכות דלוקין עליו. ותי' ר"י אמאי לא יאכל כי קדש לאו חשיב ליה לאו שבכללות לגבי נותר דמפרש בהדיא וביה לא משתעי קרא דכת' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם, אבל ודאי לגבי האי דרשא דכל שבקדש הוי לאו שבכללות כדפ', ופיגול נמי ניחא הא דקאמ' לוקין עליו דגמרי עון עון מנותר.
<h2>דף כה:</h2>
[פסחים נ"ג ע"ב] ר' שמעון בשיט' ר' יוסי אמרה דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס, ר' יוסי אמר למילתיה גבי האומר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר דתפוס לשון ראשון, וקא"ר יוסי אם לכך נתכוון מתחלה דלא איפשר לו להוציא שני שמות כאחת ולכך הוציא זה אחר זה דבריו קיימין דאף בגמר דבריו אדם נתפס וירעה עד שיסתאב פי' עד שיבא מום וימכרנה ויביא חצייה עולה וחצייה שלמים, והכא נמי אזל ר' יוסי בתר שעורים דהוי סוף דבריו, אבל בשיטת ר' מאיר לא מצי אמר... ר' מאיר דפליג עליה דר' יוסי... דתפוס לשון ראשון גבי הך מילתא דהרי הוא תמורה ואם כן... סבירא ליה גבי עלי מנחה... ור' שמעון לית ליה... ר' יוסי אמרה כדמפרש... וא"ת היכי מדמה למילתיה דר' יוסי אימר דאמר ר' יוסי אף בגמר דבריו אדם כו', וה"ה דתפוס לשון ראשון הוא דקאמר, ותדע דהכי משמע מדקאמר אף במילתיה וא"כ לדידיה נמי יביא מנחת חטין דתפוס לשון ראשון דמיד דקאמר הרי עלי מנחה נתחייב מיד מנחת חטין ור' שמעון לא קאמר הכי ואם כן היכי מדמה אהדדי, וי"ל דודאי היכא דדיבור אחרון אינו יכול להיות פירוש לדבור ראשון אז אמרי' דתפוס לשון ראשון כשהזכיר אף במילתיה, אבל הכא דיכול להיות דבור אחרון פירוש לדבור ראשון ודאי אית ליה לר' יוסי דדווקא בגמר דבריו אדם נתפס אע"פ דקאמר אף, והשתא ניחא דהא דקאמר מנחת שעורין יכול להיות פי' על דבור ראשון דקאמר הרי עלי מנחה וקאמר בתר הכי מן השעורין, וא"כ ודאי יאמר דדווקא... ומ"ה מדמה ליה שפיר כדפי'.
<h2>דף לג:</h2>
[פסחים כ"ח ע"א] חזר בו ר' יהודה ודנו דין אחר, נר' לריב"א דמשום הכי קאמר דין אחר יותר מדלעיל משום דלעיל היה צריך לכולן מתחלת דין ראשון דהיינו אכילה אלא מוסיף ביה איסור אחר, וא"כ לא הוה הבנין אב מכל וכל, ומ"ה (קאמר) לא קאמר דין אחר. נותר ישנו בבל תותירו, וק' לר"י דהיכי קאמר לעיל ומה נותר שאינו בבל יראה והא חשיב הכא בל תותירו כמו בל יראה מדקדמי בל תותירו דנותר לבל תותירו דחמץ הוי משום בל יראה, ואומר ר"י דשפיר עביד הק"ו דמ"מ נותר קל טפי דמיד כשהותיר ודאי עובר, אבל מכאן ואילך אינו עובר, אבל חמץ אפילו לאחר שהותיר כל שעה ושעה הוא עובר בבל יראה. דאמרי' בשריפה ואתה אומר בקבורה, וק' לר"י לרבנן דאמרי בשריפה אמאי לא ילפינן מנותר שיהא חמץ בשריפה דהאי פירכא ליתא לדידהו דהא קאמרי שהן בשריפה, וי"ל דדרשינן הנותר הנותר בשריפה ולא כל איסורין שבתורה בשריפה כדדרשינן לעיל [כ"ד ע"א], וקסברי דאתא למעוטי אפילו חמץ, ור' יהודה סבר דכיון דדמי ליה לנותר לא ממעטינן ליה דדמי לנותר מכל צד דאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת וישנו בבל תותירו, וא"כ מרבינן ליה כמו נותר. וא"ת א"כ לעיל דמרבינן שאר איסורין דכת' בהו לא תאכל דאסורים בהנאה מנותר לא הוה ליה לרבות מלא תאכל אלא חמץ דדמי לנותר אבל שאר איסורין לא, וי"ל דמשום חמץ לא תאכל למה לי הרי מצינן למילף חמץ במה מצינו מנותר כמו דעבדינן הכא, וא"כ לא איצטריך קרא דלא תאכל אלא בשביל לרבות כל שאר אסורין. וממ"ק לר' יהודה דהיכי קאמר שהן בקבורה בשלמא חטאת העוף הבאה על הספק ניחא דלא הוי דומיא דשאר קדשים דליכא בה(ו) אכילה אבל אשם תלוי דהוי בכלל שאר קדשים ואיכא (בהו) [ביה] אכילה א"כ מאי שנא משאר קדשים שהן בשריפה, וי"ל דקסבר ר' יהודה דהם אתא למעוטי הני דוקא הם בשריפה ולא דבר אחר בשריפה. שתק ר' יהודה, פי' ר"י דהלכה כר' יהודה דאמר חמץ בשריפה דסתם מתניתין (דכריתות) [דתמורה ל"ג ע"ב] אתא כר' יהודה דקאמר התם אלו הן הנשרפין חמץ בפסח וא"כ סתמא כר' יהודה. וא"ת והיכי פסקינן כר' יהודה הא שתק וי"ל דפסקינן כוותיה מטעם דין ראשון ומה נותר שאינו בבל יראה וכו', ול"נ דהא אינו דין קאי למסקנא. לכ"נ להר"ר יחיאל דפסקינן הלכה כר' יהודה ולא מטעמיה אלא משום דאיתא במכילתין דר' עקיבא אומר לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ איזהו השבתה שאינו בבל יראה ובל ימצא הוי אומר בשריפה דהא כלה לגמרי. וא"ת א"כ [אמאי] קאמר (בכריתות) [בתמורה] סתמא כר' יהודה לימא סתמא כר' עקיבא, וי"ל דנקט ר' יהודה משום דהוא נזכר בתלמודינו.
[פסחים כ' ע"ב] ראוי לזילוף, וא"ת והא אמרי' דתרומה בשריפה, וי"ל דכי היכי דאמרינ' גבי ערלה וכלאי הכרם [תמורה ל"ג ע"ב] הראוי לשריפה שריפה הראוי לקבורה קבורה גבי תרומה נמי נימא הכי הראוי לשריפה שריפה כגון דבר יבש, הראוי לקבורה קבורה כגון יין שאינו ראוי להדלקה (וזילותו) [וזילופו] זו היא קבורתו, (וא"ת) [וא"כ] כי היכי דאמרי' בשמן דרך שריפתה תיהנה ממנה ה"נ גבי יין דרך קבורתו אתה נהנה ממנו.
<h2>דף לד.</h2>
[פסחים כ"א ע"ב] חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפי' לאחר זמנו, וא"ת מאי איריא חרכו קודם זמנו אפי' חרכו לאחר זמנו מותר דהא קיימא לן [תמורה ל"ג ע"ב] כל הנשרפין אפרן מותר, וי"ל דקסבר שריפתו לא היינו חריכתו ומ"ה קאמר דדוקא קודם זמנו.
[פסחים כ"א ע"ב] בהדיה דקשרף ליה ליתהני מיניה, פי' רש"י מידי דהוה אתרומה טמאה. וק' לר"י דהיכי מדמה לאיסור תרומה טמאה שאני תרומה טמאה דמותרת בהנאה ומ"ה אמרי' דרך שריפתה תהני ממנה, אבל גבי חמץ דאסור בהנאה לא אמר הכי, וע"ק דמאי איריא דנקט ר' יהודה אפי' רבנן נמי דא' השבתתו בכל דבר איצטריך ל(י)ה[ו] האי טעמא דמ"מ הם מודים דיכול לשורפו אם ירצה דסד"א דרך שריפתה ליתהני מינה מידי דהוה אתרומה טמאה וא"כ מאי איריא דנקט ר' יהודה אפי' רבנן נמי כדפ', לכ"נ דה"פ בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה פי' דהשתא מיהא לא איתיה בעין, והשתא מיהא ניחא דלא מצי למימר אליבא דרבנן דהוא בקבורה וקיימא לן [תמורה ל"ד ע"א] דכל הנקברין אפרן אסור אפי' כי שריף ליה נמי אסור וליכא למימר אליבא דרבנן דסד"א בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה כמו שהיה כבר נשרף דאפילו היה נשרף אסור לרבנן כדפ', אבל לר' יהודה דאית ליה דהוא בשריפה ניחא דהא קיימא לן כל הנשרפין אפרן מותר, וא"כ שפיר קאמר סד"א בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה אז שהיה כבר נשרף דאז לא הוי בעין ולר' יהודה אפרן מותר אם היה נשרף קמ"ל דלא דאע"ג דהאפר מותר השתא מיהא דלא בא הכילוי אסור. וקשה דהיכי ס"ד לומר אפי' לר' יהודה דבהדי דקשריף ליה ליתהני מיני' והאמרי' לעיל דאיצטריך ומותר בהנאתו לומר דחרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אבל חרכו לאחר זמנו אסור בהנאה ובהדי דקשריף היינו חרכו לאחר זמנו ופשיטא דאסור בהנאה, וי"ל דחרכו הוא גרוע מנשרף דמשחרכו עדיין הוא חמץ אלא שנשתנה מראיתו, אבל נשרף אין זה כי אם אפר, והא דאמרי' חרכו לאחר זמנו אסור בהנאה היינו בשאר הנאות ולא קאי אהנאת היסיק.
[פסחים ה' ע"א] וש"מ לא אמרינן מתוך. משמע הא אי הוה אמרינן מתוך הוי שרי, וקשה דהא בע[י]נן צורך קצת והכא מאי צורך קצת איכא, וי"ל כיון דאם לא היה מבערו היה עובר עליו בבל יראה ובל ימצא צורך קצת קרינא ביה. וממ"ק דמשמע דמשום דלא אמר מתוך אסר ר' עקיבא הבערה ואמאי וישרפו תחת תבשילו, וי"ל דחמץ אסור בהנאה, וא"ת מ"מ הרי יכול לשורפו וליהנות ממנו אחר שיעשה גחלים, והנאתו מותרת כדאמרינן בסוף תמורה [ל"ד ע"א] כל הנשרפים אפרן מותרת, וי"ל כיון דתחילת הבערתו הויא באיסור דאז אינו יכול ליהנות ממנו כדפ', אף לאחר שנעשה גחלת הבערה שלא לצורך י"ט קרינא ביה, ואע"ג שתהא לו [היתר] הנאה אחרי כן אסורה. וממ"ק דאמאי לא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה פי' עשה דתשביתו ודחי לא תעשה כל מלאכה דכתיב גבי י"ט, וי"ל דהא ליכא למימר, די"ט עשה ולא תעשה הוא דכתיב (שבת) שבתון והוה ליה י"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה.
[פסחים כ"ז ע"ב] הכא בעצי שלמים עסיקינן, ה"נ דהוה מצי לאוקומי אפי' בעצי הקדש ובמזיד ואליבא דר' יהודה דאמר הקדש במזיד אין מתחלל, אלא ניחא ליה למינקט שלמים דמיתוקם בכל עניין אפי' בשוגג דלא שייך בהו מעילה דהא לא הוו קדשי (א') [ה'] וא"כ אפילו בשוגג אינו מתחלל. כגון שנפלה בעצי הקדש מאליה, וק' (דרבותא) [דאי ברייתא] מיירי בעצי אשירה כגון שנפלה מאליה (ו)א"כ היכי קאמר חוץ מעצי אשירה הא אמרינן [ע"ז מ"א ע"ב] ע"ז שנשתברה מאליה דלא נעביד בהו מעשה כלל, אבל כשנפלה דליקה דמעבד בה מעשה הוי כמו בטלה בידים.
